חלקת מחוקק על איוב ט״ו

1 ויען כו' :

2 החכם וכו'. אמר הנה התפארת שאתה לבדך חכם ככל שלשתנו יחד באמרך גם לי לבב כמוכם ואמרת אמנם כי אתה עם ולא חכמים ולו הונח תהיו חכמים אני שקול כשלשתכם והנה אין מדרך ארץ של מי שהוא חכם לבזות את המווכחים עמו וזה אמר החכם אם מי שהוא חכם יאות לו יענה את רעיו שדעתם דעת רוח ומי יתן ולא היה דעתך רוח עז מדעתנו אך אם דעתנו רוח דעתך הוא רוח קדים עזה שהוא עז מרוח סתם וזהו החכם יענה את רעיו שעמהם דעת רוח ולא יביט כי הוא ימלא קדים בטנו כי סברותיו יותר רעועות. או יאמר אם מה שנתגאית על שלשתנו היה מראותך כי ענית טוב טעם ודעת וחכמה החרשנו אך החכם שאומר שהוא חכם יענה במענה פיו דעת רוח שטענותיו רוח וימלא קדים בטנו להתגאות על כולנו לומר גם לי לבב. או יאמר בשום לב אל אומרו בטנו שיורה על מה שבקרבו יאמר הנה התפארת לחכם גדול משלשתנו והנה אינו פועל חכם לענות זולתי הנוגע אל הויכוח אך לא דעת רוח שאין בו ממש רק הוראת גסות הרוח לומר גם לי לבב כמוכם ומי יתן ומכעס יסוריך הפרזת על מדותיך ותתגאה להקל בכבודו ולא כן לבך בקרבך אך אדרבה יתר הוא אשר בקרבך מאשר תוציא מפיך כי אם בפיך תוציא מה שייתייחס לרוח סתם בבטנך יש מה שמתייחס לרוח קדים שהיא עזה מרוח סתם:

3 ולא אשית לב להוכיחך במלין כי מי שאין מועיל לו דבר ממשי כחולי ומכה ליכנע איך מלין יועילו לו והוא כי אליפז עצמו קרא אל יסורי איוב בחליו הקשה דבר באמרו הנסה דבר אליך תלאה אמר עתה אם הוכח שהוכיח אותך ה' בדבר ולא במלין בלבד לא יסכון להכניעך ואם כן גם ומלין שנדבר לך לא יועיל אשר יוכיחך בם מקל וחומר. או יאמר הנה הייתי עמויח אותך על זה אך מה אעשה כי הלא מי שאינו מקבל תוכחת בדבור אחד ומה גם אם חכם הוא גם במלון רבים לא יועיל וזהו הוכח בדבר לא יסכון גם ומלים לא יועיל בם אומרם כלומר ואם בדבר שאמרתי כי תענה דעת רוח ותתגאה עלינו ותמלא קדים בטנך לא יסכון לשתקבל תוכחת גם אם ארבה דברים לא יועיל כלום ועל כן בזה לא מצאתי טוב משתיקה:

4 אך זאת נחמתי כי הלא גדול מכולנו מלך מלכיהמלכים הקדוש ברוך הוא נתגאית והעזת פניך כי אף תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ואחרי עזותך זה מה נקפיד על שלנו וזהו אומרו אף כלומר אף כאשר לא החשבתנו אתה תפר יראה כו' ואם על כבוד שמים לא תשת איך תחוש על כבודנו. או יאמר אף אתה כו' הלא תם וישר וירא אלהים קראך ה' והנה הפרת התום והיושר באמרך כי שלא כדין נעשה לך מן השמים אך עתה גם תפר אף היראה כי אינך ירא אלהים כי אמרת אך דרכי אל פניו אוכיח נוסף על אומרו למעלה אדברה ולא איראנו וגם תגרע שיחה לפני אל ונמצאת עוקר פנת ההשגחה ויהיה במה שכתבנו למעלה על אומרו על מאמר בלדד שאמר לו אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן כו' השיב אשר אם צדקתי לא אענה למשופטי אתחנן וכתבנו שכוון איך תאמר אלי אתחנן שאהיה מורה כי כדין הכני ואין תקנה רק דרך תחנונים ועל כן נשא קל וחומר ואמר אשר אם צדקתי בטענות צודקות לא אענה מה גם אתה בתחנון שמורה שהוא כהודות שלא צדקתי אם כדין לא אענה מה גם שלא ישמע לי אם אודה שהדין עמו ולא עמי וזהו אומרו כמתמיה למשופטי אתחנן כלומר שאמרת לי ואל שדי תתחנן נמצא כי השיחה לפני אל הוא גרעון למה שמורה הודאה שהדין עמו יתברך:

5 וגם שלא אמרת בפירוש שתפר יראה ותגרע שיחה הנה הוא כי הנה עונך יאלף פיך שתוציאנו חוצה אלא שתבחר לשון ערומים לאמרה מיופה ומחפה ככסף סיגים מצופה על חרש:

6 ובטוח אני בקוני כי אחר שהחלות לגלות בלשון ערומים עוד מעט ותגלה אותו בפירוש כי ברית כרותה לשפתים לגלות מה שהוא בלב אלא שהוא קו לקו עד התימו להסיר מסוה הבושה מנגד פניו וזהו ירשיעך פיך שעתיד פיך לאמרו ולא אני על פי רמז מאמרך וגם שבחכמתך תשמר ממאמרך הלא ושפתיך יענו בך כי פתע שלא במתכוין יוציאו שפתיך בפירוש ותרצה להשיב ולא תוכל:

7 ג או יהיה שעור כל הכתובים נמשכים אל הפסוקים שאחר זה הלא הוא כי אליפז בפעם הזאת השנית ששב לדבר אתו היה כנכוה באש בראות כי כל ענינים לא הועילו לאיוב וזהו אומרו הוכח כו' לומר היה הוא יתברך הוכיחך בשחין רע והוא דבר שאמרתי לך הנסה דבר אליך ואראה כי לא יסרוך להכניעך ולהביאך למוטב ואמרתי ועצור במלין מי יוכל שחשבתי שמלין יועילו בך ואראה כי אין וזהו ומלים לא יועיל בם שלא יועיל לך בם כי אדרבה הפרזת על מדותיך נגד ה' ונגדנו:

8 ד והנה גם כן אמרתי לך הלא יראתך כו' תקותך ותם דרכיך לומר שהיא תום דרכיך שנאמר בך תם וישר והנה עד כה אבדת מדת תם וישר כי הפלגת לדבר על ה' ועלינו והנני מעיד בך כי גם עתה מעותד להפר יראה שתאבד גם מדת ירא אלהים שנאמר בך וזה אפילו מיראת העונש כי יהיה עד גדר שותגרע שיחה לפני אל שתמנע מהתפלל לפניו כי לא תירא ממנו חלילה שתתפלל לפניו יצילך מרעה:

9 ה ואיך תהיה הרעה הגדולה הזאת חס ושלום להפר יראה הלא הוא כי זה דרך היצר הרע להחטיא מעט כי יביאך עד עבירה קלה ואז אותה הקלה שנעשה בה מלאך משחית היא גוררת עבירה אחרת כי המשחית ההוא מפתה להגדיל הטומאה וזה יאמר הנה עד כה באת עד עון היות לבך רע נגד ה' אך גם שתתלונן לא בפירוש תתפקר כאשר ביארנו הכתובים למעלה בדרך בלתי מתפקר נגדו יתברך חלילה אך הנה עון רוע הלב יגרור עון הדיבור כי יאלף את פיך להוציא דברים רעים נגדו יתברך כי עבירה גוררת עבירה ולא בבת אחת כי הנה בתחלה תבחר לשון ערומים לאמרו בלתי מפורש רק מחופה:

10 ו ומזה ימשך קו לקו עד שירשיעך פיך שלא תעצור כח לבחור לשון ערומים כי אם תמהר להביע רעות באופן לא אצטרך אני להעיד כי רשע בדינך אתה מתוך דבריך כי פיך ירשיעך וגם אם תרצה להסתיר ברית כרותה לשפתיך שיוציא מלין מאשר ברוע לבך ולא תוכל לעכב וזו היא הפרת היראה אשר אמרתי שעד פה תגיע עד דבר נגד ה' בפה מלא הנה כי אשר במלין שאמרתי ועצור במלין מי יוכל שבכללם היה תלונתי על תם דרכיך לא הועיל בם כי אדרבה אין צריך לומר תמימות כי אם גם יראה תפר כמדובר:

11 והנה עוד עשיתי לך שהבאתי לך ראיה מהמלאך הדובר בי שנדמתה תמונה לנגד עיני ויאמר לי עליך האנוש מאלוה יצדק וכו' הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו כו' וגם לדבריו לא הטית אזנך והנה החזקת עד כה באמור כי צדיק אתה ועודך מחזיק ולא שמת לבך כי הן בעבדיו וכו' והאם קודם אדם הראשון תולד ואינך מסוג עבדיו יוצאי ירך אדם או לפני גבעות חוללת שהוא גם קודם מלאכיו יתברך שנבראו אחר גבעות כמאמרם ז"ל שהכל מודים שהמלאכים לא נבראו ביום ראשון רק אחר בריאת שמים וארץ בשני או בחמישי וזהו האם לפני גבעות חוללת הוא קודם למלאכי השרת כשנבראת התורה שנאמר בה ולפני גבעות חוללתי שהיא משבעה דברים שנבראו קודם לעולם ועל כן אינך מסוג מלאכיו רק גדול האיכות וטוב מהם כי על כן לא נחשב לך לקל וחומר מה שבעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה:

12 ואם לא חששת לנבאתו שעל ידי מלאניו למה שאתה בסוד אלוה תשמע בלי אמצעות מלאך כי רב כחך ואם כדברי המלאך למה לא גלה הוא יתברך אזנך זה אינו הבסוד אלוה תשמע זה אי אפשר כי הלא ותגרע אליך חכמה להשנה זו הגדולה היה צריך חכמה רבה מאד להיות מוכן לה אך יגרע ויחסר אליך חכמה ראויה להשגה זו:

13 כי הלא מה ידעת ולא נדע וכו' ולא השגנו לשמוע בסוד אלוה אלא ודאי שגם אתה לא בסוד אלוה תשמע:

14 ולא להיותך מוכן מפאת זקנה כי גם שב גם ישיש בנו וכו':

15 ואם הענין הוא שקבלת מאמר המלאך כי אם שזאת תלונתך למה יחזיקך לבלתי צדיק ושראויים היסורין לי הנה אדרבה יש לך להחזיק לו יתברך טובה על שני דברים אחד כי אתא לנחמך והמעט ממר תנחומות אל שיאמר לך כי לא כבד עון אתה רק שבערכו יתברך מי מאלוה יצדק כו' ושגם אין לתמוה על אשר חטאת כי הן בעבדיו וכו' ובמלאכיו וכו' שנית כי ודבר לאט עמך כי לא בכעס דבר עמך כי אם לאט כאב את בן ירצה:

16 או יאמר הנה נחמך ה' כמדובר בקודם ודע לך כי האם המעט ממך תנחומות אל שלא תקבלם בסבר פנים יפות דע לך כי דבר לאט עמך כלומר יסוריך אלה שאמרתי אני הנסה דבר וכו' לא במהרה יוסרו ממך כי אם יהיה לאט עמך ימים ושנים כי יקצוף הוא יתברך על הדבר:

17 מה יקחך כו'. הנה כמה פעמים נתרעם איוב על בלתי צאת נפשו מגופו שהיתה בו על דרך נס כמפורש אצל יתר ידו ויבצעני ובאמרו לא יתנני השב רוחי וכיוצא מכתובים אלה ובמענה הקודם באמרו ותשמור כל ארחותי כמפורש למעלה והנה מתלונתך זאת אתה הראת כי בצאת נפשך מגופך עוד תשוב אל האלהים אשר נתנה כאשר כתבנו על פסוק לא יתנני השב רוחי ועל זה אמר אין זה כי אם שזדון לבך השיאך ועל זה אמר מה יקחך לבך מה ראה לבך שלקח ומשך אותך בסברא זו ומה ירזמון עיניך שמבין ריסי עיניך אתה רומז דבר זה:

18 והוא כי תשיב אל אל רוחך שתרמוז כי בצאת נפשך מיד תשיבנה אליו יתברך בלי מירוק גיהנם בינתים ומה שאמרתי שירזמון עיניך הוא הוצאת מפיך מלין שנרמז זה בם ולא צדקת בזה וטוב טוב הוא תתעכב נפשך פה עד מרק אשמותיך תחת גיהנם שאחר מותך כי מה אנוש כי יזכה כו' שתבטח שבהצלת נפשך תדבק בו יתברך. או יאמר איך חשבת שמיד תשוב אל ה' ואתה הוצאת מפיך מלין נגדו יתברך ולכן לא תשיבנה אל אל כי תדון תחלה ביד זרים בגיהנם:

19 כי אם תאמר בלבבך כי זך אתה בלי עון וע"כ לא תאשם כי דברך אמת והדין עמך ואתה זוכה בדין נגדו יתברך הנה מה אנוש כי יזכה בדין עמו יתברך ושמא תאמר כי אין דעתך להיות זוכה ומנצחו בדין שעשה לך שלא כדין כי אם שגם אתה לפחות תהיה צדיק בדינך כי באשר לקית עד כה תשיב אל אל רוחך לזה אני אומר לך ומה יצדק ילוד אשה אשר נתהוה מנדת טומאתה הבא זוהמת נחש כי תתעתד להיות מלוכלך בעונות אשר תצטרך למרקם בחיים או במות:

20 ושמא תאמר כי הלא יתברך עליך כי אתה תם וישר כו' ואם כן בעדותו אני זכאי אין משם ראיה כי הן בקדושיו לא יאמין כי הלא אין הקב"ה מכנה שמו על הצדיקים בעולם הזה כי אינו מאמין בם וגם אתה כאחד מהם כי גם שהעיד עליך כי תם וישר אתה אולי מיד נתקלקלת וגם שתאמר שגדלה צדקתך עד שבוטל יצרך האם היית יותר ממי שמעולם לא היה בו יצה"ר שהם מאורות השמים כי הנה גם בהם נמצא קטרוג ואשמה והוא ענין קטרוג הירח עד שמעט הוא יתברך אותה באופן שקל וחומר הדברים כמדובר:

21 ולא עוד כי אם מלבד היותך אנוש חומרי וגם ילוד אשה עוד לך שתי חסרונות והם מאין באת ולאן אתה הולך כי באת מטפה סרוחה ועתידה להעשות רמה ותולעה וזהו אף כי נתעב ונאלח לומר וכ"ש שזולת היותך אנוש וילוד אשה גם אתה נתעב בא מטפה סרוחה וגם נאלח ע"י רמה ותולעה ושמא תאמר מה מצאת בי עול כי גם כל דברי שאגתו הנה כתבנו למעלה כי גם שלכאודה יראה כמטיח דברים סובלים פירוש שהם דברים צדיקים ואם בפסוק אחד יראה איזה קושי בפסוק שאחריו מתקנו לז"א הנך איש שותה כמים עולה שאתה מגלה דברי עולה ומיד אתה שותה ומבליע בנעימות העולה כמי שמים לפניו ושותה אותם תוך גופו בקרבו. או יאמר אף כי נתעב כו' לומר הלא אמרתי כי גם אם צדיק אתה לא יבצר ממך עון אשר חטא כ"ש כי הנה סופך יוכיח על תחלתך כי הנה אף כי נתעב בשחין ונאלח שאתה מתמסס לא הספיקו יסוריך אלה להכניעך כי אם אתה איש שותה כמים עולה כי כמי שלהתקרר מחמימות השחין שהוא נתעב ונאלח שותה מים כדי שאז ינוח לו כן לנוח אתה שותה עולה להטיח דברים ומה גם עתה בהיותך במעלתך שודאי לא נכנע היית ותחטא:

22 יב או יהיה שעור הענין הלא אמרת לפניו יתברך הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק והנה אין זה כי אם שזדון לבך השיאך ומה יקחך לבך שערבת אל לבך לכך ומה ירזמון עיניך מה ראית איזה רמז בהשגת עיניך במראה נבואה:

23 יג שעל זה בטחת כי תשיב אל אל רוחך הוא כל מה שבלבך ורוחך והוצאת מפיך מלין כלומר מלין וענין אין:

24 יד ולא שמת אל לבך כי מה אנוש כי יזכה כו' שערבת אל לבך לומר שחפצת לערוך משפט עמו והן בקדושיו כו' אף כי כו':

25 אחוך כו'. אמר הנה על אשר קנאת בהוללים הם רשעים וטוב להם הפך הצדיקים כי זה השיאך להתריס נגדו יתברך הנה אחוך ענין אחד שמע לי כלומר לא אכריח שתקבל כי אם שמע לי אם תרצה לקבל ואם תחדל וזה אשר אחוה לך גם שמשם זולתי אני אומר גם אני חזיתי שכן הוא וכל כן ואספרה וזהו וזה חזיתי ואספרה:

26 ומה שאמרתי אחוך שמע לי ראוי לך לשמור שהוא מפי גדולי עולם בחכמה וחסידות וזהו אשר חכמים יגידו לומר מה שאמרתי שאחוך הוא אשר חכמים יגידו כי דברי חכמים המה וגם דברי חסידים כי הלא לא כחדו מאבותם הם שבטי יה והוא מאמרם ז"ל שעליהם ידבר כי יהודה הודה ולא בוש לפני אביו וכן ראובן:

27 ונסיים הענין לפי דרכנו אמר ראה איך חשובים המה לפניו יתברך כי הלא להם לבדם נתנה הארץ היא ארץ ישראל ולא עבר זר בתוכם לא עשו ולא ישמעאל כי לא כלל אותם בזרע אברהם באמור לו לזרעך אתן את הארץ הזאת:

28 ומה הוא הדבר אשר החכמים ההם יגידו הלא הוא לומר אל יקנא לב איש בחטאים כי הלא כל ימי רשע הוא מתחולל והוא מה שכתוב אצלנו בביאור משלי כי אין קשה בעולם כקנות גיהנם כי אינו נקנה רק בעמל וכעס כי חיי צער יחיה וחייו אינם חיים כי הלא אם נפתה לבו על אשה לא ינום ולא יישן ויודד משנתו בנשף בערב יום באישון לילה הרבה כושל גם נפל במכשולות ופחתים ואם ימצאוהו השומרים הסובבים בעיר יכוהו פצעוהו ואם ירגיש בבואם יעלה שמים וירד תהומות ופתע ישבר כי יתחבא לברוח ובא אל הבית לעשות מעשהו ונשכו הנחש כי ישית עליו בעל האשה חרב נוקמת כי לא יחמול ביום נקם ולא ימלט מידו כי אם בשבר רגל או שבר יד ואם יחמול עליו ולא יכנו לא יבצר מלזעוק צעקות גדולות אל כל שכן קרוב ואח רחוק קהל גדול יבאו לראות כבלע הרשע הלז ויהיה לחרפה ולקלס לעיני כל רואיו ויהפך לאבל כנורו וההיקש בדבר לחומדי ממון לחתור בחשך בתים כי גם הוא יהיה בכל רע בתוך קהל ועדה ככל החזיון הזה וכן בכל מיני רשע כסל אשר יבחר עמל וכעס וקיקלון על כבודו כי ישנא בעיני אלהים ואדם כאופן כי למי אוי למי אבוי שכל ימיו מכאובים לירש גיהנם מה שאין כן לנוחלי גן עדן כי בשובה ונחת בביתו ובחומותיו דורש טוב ודובר שלום שמח בחלקו עובד את ה' כפי יכלתו בטוב לב שלאנן ושלו נוחל עוצם הבא. ונבא אל הענין אמר אל תקנא באיש רשע כי זולת גיהנם גם פה כל ימיו מכאובים כי כל ימי רשע הוא מתחולל כמדובר ושמא תאמר הלא גם אנכי לא קנאתי כי אם באיש עריץ בהון רב שלו בביתו ורענן בהיכלו הנה גם זה רבה דאגתו כי מרבה נכסים מרבה דאגה כי כל מספר שנים אשר נצפנו מן השמים לעריץ ההוא חיי צער יחיה:

29 כי תמיד קול פחדים באזניו ואפילו בזמן ששלום בעולם ולכל באי שער עירו יש לו לב רגז וזהו בשלום שודד יבואנו כי עיני כל לסטים ושודדים עליו כל היום וזה אמר קול פחדים באזניו ולא יהיו הפחדים על שעת חירום כי אם גם שבשלום שודד יבואנו לחמדת ממונו:

30 ולא בלבד מפחד אבדן ממונו כי גם אימות מות יפלו עליו והוא כי מי יתן ויאמר בלבו אם גנבים יבאו לו אם שודדי לילה גם שלא ישאירו עוללות תהי נפשו לשלל ואשר העשירו מתחלה גם עתה יחזור ויתן לו למלא נפשו כי ירעב כי אם אדרבה יאמר אם אעני אחשב כמת ולמה לי חיים ומתי אעשה לביתי כסף או זהב ועל כן בבא שודדים אחגור חרבי כישמעאל וארדוף אשיב עד כלותי אותם ואם אהרג טוב אהיה מחללי חרב מהיותי מחללי רעב כמתי עולם נמצא כי דאגת העשיר כי יחמוד איש כספו וזהבו אינו דאגת ממון כי אם גם דאגת חרב אנוש באופן כי שמחת עשרו להבל יומר וז"א לא יאמין שוב מני חשך וצפוי הוא כו' לומר כי למה שהעריץ ההוא לא יאמין בבא שודדים שוב מני חשך העניות אחר שישדדוהו על כן צפוי הוא אלי חרב כי להעדר האמנה שישוב להעשיר שם נפשו בכפו לעומת שבאו לשודדו ויתעתד ליפול בחרבם הקשה:

31 ולכן טוב ממנו הוא העני אשר נודד הוא ללחם איה ולא העני שוטה הקץ בעניו כי אם אשר דעה קנה וידע כי נכון ומתוקן שיוליך בידו יום חשך כי כל יום דלותו שאור חשך בעדו אותו יום קיים לו לזכות ככל יום שעושה בו מצות שהיום עצמו נשאר קיים לעד כמאמר ספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד וז"א ידע כי נכון בידו יום חשך כי איש כזה שמח בחלקו הוא הפך העשיר העריץ הנזכר כי תמיד קול פחדים:

32 ועל יד אשר ידע כי נכון בידו כו' לא יקוץ בדוחק המזון ומצוקת לבבו על דלותו כי הלא כאשר יבעתוהו צר העוני ומצוקה היא מצוקת הלב הלא יתן אל לבו כי תתקפהו ותחזקהו מצוקתו לפני קונו לחיי העולם הבא כי יהיה כמלך כו' כיזאת ישיב אל לבו כי יהיה כמלך העתיד לכידור הוא העתיד למלוך על כל הארץ להיות מהמולכים בכיפה כי איש כזה גם כי חיי צער יחיה לא ינום ולא יישן עד יכבוש כל רבים עמים בצער מתחולל בכל זה ישמח בחשבו כי על ידי צער זה סופו ימלוך בכיפה כן הדל הלזה ישמח בחלקו כי על יד דלותו עתיד להתרומם לפניו יתברך עד פה תבא אמרת שבטי יה שעליהם אמר אשר חכמים יגידו כו' להורות כי אך איש אל יריב ואל יוכח איש על הצלחת הרשע כי הנה קללה תחשב לו ונהפוך הוא ביסורי עוני הדל כמדובר:

33 יח עוד יתכן בשעור הכתובים אשר חכמים יגידו כו' על פי הדרך שהזכרנו מרבותינו ז"ל שעל השבטים ידבר והוא כי בא אליפז להורות איך סבול יסורין הוא תקות אחרית טוב לבטוח בה' ואשר יברח מהיסורין לא ימלט מהם ולא יאכל בטובה המעותדת לבא אחרי היסורין וזה הביא מדברי השבטים שבטי יה הם חכמים יגידו אשר המה אנשי אמת כי לא כחדו מאבותם אשר עשו הודו ולא בושו יהודה וראובן כמו שאמרו ז"ל:

34 יט ומה אמרו הלא הוא כי להם לבדם נתנה הארץ היאץ ארץ ישראל ולא עבר זר הוא עשו בן יצחק בתוכם לרשת אתם:

35 כ והטעם כי הנה עשו מאס ביסורי גלות מצרים כמו שאמרו ז"ל שעל כן וילך אל ארץ כו' כי יצא מתחום א"י כי אמר הנה לנו חוב וירושה הנוטל הירושה פורע החוב אמר אם יטול חלק בירושת הארץ יפרע גם חוב גלות מצרים כי גר יהיה זרעך כו' על כן מפחד הגלות ברח מארץ ישראל פן תתקיים בו הירושה ויפרע חוב השעבוד וזהו כל ימי רשע הוא עשו הוא מתחולל מדאגת השעבוד עד גדר שכל מספר שנים שנצפנו לעריץ ההוא לחיות:

36 כא היה קול פחדים באזניו פן בשלום שודד יבואנו ויתקיים בו כי גר יהיה זרעך:

37 כב והיה הטעם כי לא יאמין שוב מני חשך הגלות אם ישתעבד נמצא שהיה בורח מן היסורין ולא נצול מהם כי צפוי הוא ומעותד אלי חרב כי הרגו חושים בן דן כנודע מרבותינו ז"ל הנה כי הבורח מן היסורין לא די שמפסיד הטובה שאחריהם כי אם גם ילקה:

38 כג מה שאין כן אשר היה נודד הוא ללחם איה הוא יעקב שהוא אבותם הנזכר למעלה שמא עול על צוארו ונודד הוא מהארץ ללחם איה מצרימה כי הרעב היה כבד בארץ להשתעבד ולא נעלה ממנו כי אותה ההליכה היה תחלת מנין רד"ו שהם ימות הגלות כי אם אדרבה ידע כי כבר היה נכון בידו יום חשך של תחלת הגלות:

39 או שעור הכתוב מה שהיה נודד כו' לשום עצמו בידו בגולה הלא הוא כי ידע כי נכון בידו יום חשך:

40 כד ומה הוא החשך הלא הוא כי יבעתוהו צר ומצוקה כי יבא צר ויביאהו בשלשלאות של ברזל על כן בחר תתקפהו המצוקה כמלך בעגלות כי הנה היה עתיד לכידור וטוב טוב לבא בכבוד והוא מאמרם ז"ל עתיד היה יעקב לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל אלא כו' הנה שיעקב שסבל יסורין נוחל את הארץ לבדו כלומר וממנו תלמוד וכן תעשה:

41 כי נטה כו'. אחרי הביאו דברי חכמים על תלונת צדיק ורע לו רשע וטוב לו והביא לו ראיה כי טוב לגבר כי ישא עול יסוריו מה שלא היה עושה כי אם בועט בם רצה להוכיח את איוב תוכחת מגולה ולהיותם דברים קשים כגידים בוש מלדבר לנוכח כי אם כמספר רעת בעל מדה רעה אשר יספר וכונתו על איוב כי חכם לבו והוא יבין כי עליו ידבר וזה החלו כי יטה כו' והוא בכלל שהקדמנו למעלה כי בספר הלז בהתנהג הוא יתברך ברב טוב שפע חסד יתארהו בתואר אל ובדברו על התנהגו במדת רוגז יתארהו בתואר שדי השודד ומכניע. ונבא אל הענין אמר כי אשר כעת יתנהג הוא יתברך בתואר אל נטה אל אל ידו פשוטה לקבל רב חסד ושופע טוב ובהשנות הזמן לפי גזרת חכמתו יתברך ויתנהג בתואר שדי אז לא יפתח ידו לקבל כי אם ואל שדי הבא לשדדו יתגבר נגדו:

42 וימהר וירוץ אליו לקרוא תגר על מדה זו בצואר עתק יקרא בגרון אל יחשוך וזה אמר ואל שדי יתגבר ירוץ כו ומי גרם לו החוצפה הזאת הלא הוא אשר נשמן בזמן טובו על ידי כן בעט גם אחרי כן כי אם אבד טובו אבירות עשרו ושמנו עומד לעד וזה אמר בעבי גבי מגניו כי במה ערב אל לבו להתקומם להטיח דברים הלא הוא בעובי גבי מגניו של צואר הנזכר הם חוליות שומן שעל הצואר עבים וגסים שהם כמגינים אל הצואר שאם יכו עליו יגין עובי השומן ההיא מהגיע מיד אל עצמות הצואר כלומר כי על ידי רב טוב שהשפיע בו הוא יתברך עד נשמן סיבב שיבעט להלחם בו:

43 ומרוב שומן גרונו עד כסה פניו בחלבו עשה פימה עלי כסל והוא ענין שאמר רבי דוסתאי בר ינאי במסכת גיטין על אותם עריצים אלמים שמרוב שומנם וגסותם היו מדברים מחצייהם כאלו הקול יוצא מחצי גופם ועל דרך זה יאמר כי כסה פניו בחלבו ומרוב שומנו היה כאילו עשה פה שלי כסל שהוא לעומת חצי נופו כאילו שם שם לו חלבו פה שהוא כמדבר מחציו:

44 ואוי להם הבוערים בעם השמחים ללא דבר ומתגאים בעשרם כי הלא אחר שוישכון ערים נכחדות הם בתי הקברות אשר הם בתים לא ישבו למו כי אין הבתים ההם בעצם לשישבו למו כי הלא עיקרם הוא נפשם לא תשב שם כי אם בגיהנם כי אשר התעתדו הבתים ההם שהם קבריהם הוא לגלים הם ציונים שעל כל קבר להכיר מי נקבר שם כי אין בם חלל לשכון כדרך בתים כי אם גלים:

45 או יאמר כי אלו היו צדיקים היו שוכני קבר כישנים שוכנים שם שלמים עד שעה אחת קודם תחיית המתים אך אלו לא ישבו למו כי גופם כלה ברמה ותולעה נמצא שלא התעתדו הבתים ההם רק לגלים גל וציון על כל קבר והמה נפסדים ואינם:

46 ואוי להם ולעורון עיניהם כי יראו ויביטו איה ממונם אשר בטחו בו יקומו ויעזרום והוא מאמרם ז"ל על פסוק והלך לפניך צדקך משל לאדם שקוראין אותו לידון מבית המלך והיו לו ג' אוהבים אמר לאחד תלך עמי לעזרני אמר לו איני זז ממקומי קרא לשני אמר לו אני אלוה אותך עד שער המלך בלבד והשלישי אמר אני אקדים לפניך כך שלשה אוהבים לאדם ממונו ובניו וצדקתו כשבאה עת פקודתו קורא לממונו וממקומו לא יקום בניו הולכים עד הקבר הצדקה הולכת לפניו כו' על דרך זה יאמר הנה כאשר זה האיש יהיה בקבר מה יסכון לו ממונו כי שלא אז לא יעשר ליקרא עשיר שיכבדוהו מפני עשרו אפילו לא יקום חילו הוא עשרו ממקומו שהוא האוהב שאחד שממקומו לא ימיש והלואי היה כשני שהולך עד פתח הקרקע עד הקבר כי חילו לא יטה לארץ שהוא לקבר מנלם שהוא שום דבר מאשר לו:

47 לא יסור כו'. אמר הנה אמרתי שהאוהב הראשון שהוא הממון לא יועיל לבעליו שאפילו ממקומו לא ימיש הא' יהיה כן האוהב השני הוא הבן שלא יועיל לאביו לא כן הוא כי הנה האיש אשר עליו דברתי שמעיז פניו נגדו יתברך כי נשמן ויבעט הראוי לו שלא יסור לעולם מני חשך גיהנם כי אם שם יהיה תמיד נדון ועם כל זה אם יש לו בן הגון יספיק לשיונקתו הוא בנו סעיף ממנו לובש שלהבת גיהנם בזכותו להתיש כח אש גיהנם אך לא להסירו לגמרי מני חשך גיהנם אך ויסור ברוח פיו שאפשר יסור מני חשך גיהנם והוא ברוח פיו הוא אם עסק בתורה בפיו שאז אין אור גיהנם שולט בו:

48 אך בזאת שהיתה לו חכמתו בכשרון ואמונות אמתיות אך אם על יד חכמתו יצא להאמין באמונת טעות על פי מופתי שכלו בהקשים וחכמות אשר שנא ה' כי יסירו את בניו מאחריו אז רעתו גדולה וזה אמר אל יאמן כו' לומר מה שאמרתי ממעלת העוסק בתורה שיסור ברוח פיו הוא בתנאי שאל יאמין בשוא נתעה הוא היקש מוטעה מהקשי החכמות זרות כי אז יעשן עליו אף ה' ושוא תהיה תמורתו והוא כי אין צריך לומר שאז אין יונקתו שהוא בנו תיבש שלהבת שנדון בה אביו כי אם שגם ימות בעון אביו בנו באופן כי שוא בלתי מתקיים תהיה תמורתו של האב הוא בנו שהוא חליפתו ותמורתו:

49 והוא כי בלא יומו תמלא תמורתו הנזכר וזה הוא אם יש לו בן שכפתו רעננה אבל אם וכפתו לא רעננה:

50 אז יחמס כגפן בסרו שיוליד ויגלה אותם שיצאו לאויר העולם כגפן בסרו וישלך בסרו שהוא בניו קטנים כמו שמשליך הזית נצתו כי כן יאבדו בני האיש אשר אלה לו כמדובר:

51 כי עדת חנף כו'. הנה הפרזתי לדבר סרה אל תאשימני למה לא החנפתי אותך לומר כי צדיק אתה לנחמך מפני השלום או להחזיק טובה לי דרך שוחד אולי אבא לידך כאשר באת לידי כי הנה עדת חנף גלמוד וירא אני מהעונש שאם אהיה חנף אהיה גלמוד מעדתי וגם שהוא שוחד דברים הלא ואש אכלה אהלי שוחד:

52 והטעם כי הרה עמל כי אם אחניפך לומר כי עמל אתך כי צדיק אתה מהריון דברי יולד און שתטיח דברים כלפי מעלה וגם שהמרגיל עצמו לשנות מפני השלום בטנם תכין מרמה שתלמד לשונם דבר שקר כענין בנו של רב בשנותו בין אביו לאמו מפני השלום:

53 לד או יאמר כי עדת חנף כו' שחוזר אל מה שקרא איוב תגר על חבריו שהיו עושים חוצף לפניו יתברך באמרם כי רשע בדינו היה איוב לבל יראה שהיה הוא יתברך עביד דינא בלא דינא חלילה באמרו למעלה אך דרכי אל פניו אוכיח גם הוא כו' כי לא לפניו חנף יבא שאמר זה שאני אומר כי צדיק אני אוכיח שהוא יתברך גלוי לפניו שכך הוא וזה יהיה לי לישועה כי יחזיק לי טובה שאיני מחניף כי לא לפניו חנף יבא על זה השיב לו אליפז ואמר הנה ברחת מרעה אחת ונפלת בגדולה הימנה כי הנה עונש החנף הוא היות גלמוד כי עדת חנף גלמוד ונפלת בשחת עמוק מזה שהוא להשחיד את קונך לאמר כי במה שמדתו אהבת האמת ושונא חונף יהיה לך לישועה שיחזיק לך טובה ולא ראית כי עונשך גדול כי הנה אש אכלה אהלי שוחד שהוא קשה מעונש החנף ולמה חשבת כזאת על ה' יקח שוחד חלילה:

54 לה ואחר אומרו כי השוחד קשה מאד נתן טעם ואמר טעם אל עונש הדיין המקבלו והוא כי בתחלה מורה היתר באמרו כי לא לעות דין מכוין רק שכר עמלו שמתבטל ממלאכתו לדונו וזהו אומרו הרה עמל ואחר כך ימשך שוילד און לעות הדין ועוד שאחרי כן בטנם של הנותן שוחד והדיין תכין מרמה שהוא אם ישאלם איש איך זכה בדין והוא בלתי זוכה לפי ענינו יכינו מרמה לרמות ולומר דברי אשר לא כן לחפות על הדבר נמצא זולת העוות דין והגזל יש גם עון מרמה וגנבת דעת: